מקור שבת ב׳
1 מַתְנִי׳ יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בִּפְנִים, וּשְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בַּחוּץ.
2 כֵּיצַד?
3 הֶעָנִי עוֹמֵד בַּחוּץ, וּבַעַל הַבַּיִת בִּפְנִים: פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהוֹצִיא — הֶעָנִי חַיָּיב וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר.
4 פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל עָנִי, אוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהִכְנִיס — בַּעַל הַבַּיִת חַיָּיב וְהֶעָנִי פָּטוּר.
5 פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים וְנָטַל בַּעַל הַבַּיִת מִתּוֹכָהּ, אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ וְהוֹצִיא — שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין.
6 פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ וְנָטַל הֶעָנִי מִתּוֹכָהּ, אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ וְהִכְנִיס — שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין.
7 גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: שְׁבוּעוֹת, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.
8 יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.
9 מַרְאוֹת נְגָעִים, שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה.
10 יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.
11 מַאי שְׁנָא הָכָא דְּתָנֵי ״שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בִּפְנִים וּשְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בַּחוּץ״, וּמַאי שְׁנָא הָתָם דְּתָנֵי ״שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע״ וְתוּ לָא?
12 הָכָא דְּעִיקַּר שַׁבָּת הוּא, תָּנֵי אָבוֹת וְתָנֵי תּוֹלָדוֹת. הָתָם דְּלָאו עִיקַּר שַׁבָּת הוּא, אָבוֹת תָּנֵי, תּוֹלָדוֹת לָא תָּנֵי.
13 אָבוֹת מַאי נִיהוּ? — יְצִיאוֹת, וִיצִיאוֹת תְּרֵי הָוְיָין!
14 וְכִי תֵּימָא, מֵהֶן לְחִיּוּב וּמֵהֶן לִפְטוּר, וְהָא דּוּמְיָא דְּמַרְאוֹת נְגָעִים קָתָנֵי: מָה הָתָם כּוּלְּהוּ לְחִיּוּבָא, אַף הָכָא נָמֵי כּוּלְּהוּ לְחִיּוּבָא!
15 אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא: הָכָא דְּעִיקַּר שַׁבָּת הוּא, תָּנֵי חִיּוּבֵי וּפְטוּרֵי. הָתָם דְּלָאו עִיקָּר שַׁבָּת הוּא, חִיּוּבֵי תָּנֵי וּפְטוּרֵי לָא תָּנֵי.
16 חִיּוּבֵי מַאי נִיהוּ? — יְצִיאוֹת, יְצִיאוֹת תַּרְתֵּי הָוְיָין! — שְׁתַּיִם דְּהוֹצָאָה וּשְׁתַּיִם דְּהַכְנָסָה.
17 וְהָא ״יְצִיאוֹת״ קָתָנֵי! אָמַר רַב אָשֵׁי: תַּנָּא הַכְנָסָה נָמֵי ״הוֹצָאָה״ קָרֵי לַהּ.
18 מִמַּאי? מִדִּתְנַן: הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת — חַיָּיב. מִי לָא עָסְקִינַן דְּקָא מְעַיֵּיל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְקָא קָרֵי לַהּ ״הוֹצָאָה״?
19 וְטַעְמָא מַאי? — כׇּל עֲקִירַת חֵפֶץ מִמְּקוֹמוֹ תַּנָּא ״הוֹצָאָה״ קָרֵי לַהּ.
20 אָמַר רָבִינָא: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, דְּקָתָנֵי ״יְצִיאוֹת״ וְקָא מְפָרֵשׁ הַכְנָסָה לְאַלְתַּר. שְׁמַע מִינַּהּ.
21 רָבָא אָמַר, ״רְשׁוּיוֹת״ קָתָנֵי: ״רְשׁוּיוֹת שַׁבָּת שְׁתַּיִם״.
22 אֲמַר לֵיהּ רַב מַתְנָה לְאַבָּיֵי: הָא תַּמְנֵי הָוְיָין? תַּרְתֵּי סְרֵי הָוְיָין!
23 וְלִיטַעְמָיךְ שִׁיתְסְרֵי הָוְיָין!
24 אָמַר לֵיהּ — הָא לָא קַשְׁיָא: בִּשְׁלָמָא
פירוש תוספתא כפשוטה על שבת ב׳:ט״ו
15 51-52. המבשל בשבת בשוגג וכו'. תרומות פ"ב מ"ג. ומוכח בירושלמי שם פ"ב ה"ג, מ"א ע"ג וכאן פ"ד ה"א, ה' ע"ד שמשנתנו שם כר"מ, וכן מוכח בבבלי חולין ט"ו א'. ואעפ"י שהר"מ בפיה"מ לתרומות פירש את משנתנו כר' יהודה, לא פירש כן אלא אליבא דהלכתא, אבל פשטות לשון המשנה היא כר' מאיר כאן. ע"פ תכ"מ. ומשנתנו הובאה בבבלי כאן ל"ח א', ביצה י"ז ב'. וכל הברייתא במקורות שצוינו להלן סוף שו' 52.
16 52. בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר' מאיר. כלומר, בשוגג מותר לו לעצמו ואפילו בו ביום, ובמזיד לא יאכל לא הוא ולא אחרים לבו ביום, ובמוצאי שבת מותר לו ולאחרים. וכל הברייתא בירושלמי תרומות וכאן הנ"ל, בבלי כתובות ל"ד א', גיטין נ"ג ב', ב"ק ע"א א', חולין ט"ו א'. ותחילת הברייתא בירושלמי עירובין פ"ד ה"א, כ"א ע"ד.
17 53. יאכל למוצאי שבת, במזיד לא יאכל. כלומר. שוגג דר' יהודה כמזיד דר' מאיר. אבל אם בשל במזיד לא יאכל עולמית וכן גורס בבבלי, ואחרים אוכלים במוצאי שבת. ומזיד דר' יהודה כשוגג של ר' יוחנן הסנדלר להלן.
18 54. במזיד לא יאכל לא לו ולא לאחרים. ר' יוחנן הסנדלר אינו אוסר משום קנס שהרי הוא אוסר גם לאחרים לעולם, והם לא עברו על איסור, אלא משום שמעשה שבת שנעשו במזיד אסורים מן התורה, עיין בבבלי כתובות ל"ד א' וב"ק ע"א א'. ובשאילתות סי' קכ"ח ובה"ג ד"ו, כ"א ע"ב; ד"ב, עמ' 114 מוסיף: אלא לגוים. ועיין בהעמק שאלה שם.